ההלכה היהודית קובעת עיקרון בסיסי לגבי תשלום הכתובה במקרה של גירושין, התלוי בשאלה “ממי יצאו הגירושין”. כבר בטור נפסק שאם הגירושין באים מיוזמת האישה (כלומר היא שתובעת להתגרש והפירוד נובע ממנה), אזי באופן עקרוני אין לה זכות לגבות את כתובתה; ואילו אם הבעל הוא שיזם את הגירושין, אין הוא יכול לגרש את אשתו אלא ברצונה – או לאחר שישלם לה את מלוא סכום הכתובה (הבסיס והתוספת).
במילים אחרות, כאשר הבעל מחולל את פירוק הנישואין, עליו לשלם את הכתובה, וכאשר האישה גורמת לגירושין, היא עלולה להפסיד את כתובתה. עם זאת, חשוב להבין שזהו עיקרון כללי, והיישום בפועל תלוי בנסיבות: זהות הפותח בהליך הגירושין נחשבת סימן לכיוון האשם בפירוק הנישואין – אך אינה בהכרח הסיבה היחידה הקובעת את גורל הכתובה.
בתי הדין מדגישים שבבואם להכריע בזכאות לכתובה, אין להסתפק בלבחון מי פתח ראשון את תיק הגירושין, אלא יש לברר מהן הסיבות העמוקות שהובילו לגירושין ומי מהצדדים אחראי למעשה לפירוק הבית .
גירושין ביוזמת הבעל והשלכות על הכתובה
כאשר הבעל הוא היוזם את הגירושין, נקודת המוצא בבית הדין היא שהוא נושא באחריות לפירוק המשפחה ועליו לשלם את הכתובה במלואה, אלא אם כן יוכיח שהייתה לו עילה מוצדקת הלכתית לגירושין. לדוגמה, אם הבעל פותח בהליך גירושין ללא עילה מוכחת נגד אשתו, עומדת לאישה הזכות לתבוע ולקבל את כתובתה. בפסיקה צויין: ״כאשר גבר יוזם גירושין בבית הדין הרבני, עומדת לאשתו הזכות לדרוש את כתובתה”. כך אירע במקרה בו הבעל הגיש תביעת גירושין והתבסס על טענות שונות בהתנהגותה של האישה – בית הדין דחה את טענותיו כבלתי מספקות, וחייב אותו בתשלום מלא של הכתובה לאשתו.
עמדת בתי הדין היא שהבעל שחפץ לגרש את אשתו צריך לשאת בהתחייבות הכספית שנטל על עצמו בכתובה, אלא אם יוכיח שהאישה בהתנהגותה גרמה לכך שחיוב הכתובה בטל. כך למשל, אם הוכח שהאישה בגדה בבעלה או עברה על דת באופן חמור, הרי שהבעל יהיה פטור מתשלום הכתובה על פי ההלכה (כיוון שבמקרים כאלה עילת הגירושין מוצדקת והאישה מפסידה כתובתה). אולם בהיעדר הוכחה לעילת גירושין מוצדקת נגד האישה, פתיחה מצד הבעל תחייב אותו לשלם את מלוא כתובתה .
גירושין ביוזמת האישה – מתי משולמת הכתובה?
המצב מורכב יותר כאשר האישה היא שתובעת את הגט. ככלל, כאשר האישה יוזמת את הגירושין, עליה להראות סיבה מוצדקת לכך כדי לשמור על זכאותה לכתובה. אם האישה דורשת גט בלי עילה מוכחת, ובייחוד אם הבעל מעוניין בשלום־בית והמשך הנישואין, ההלכה רואה בכך שהגירושין “יצאו ממנה” – ובמקרה כזה היא עלולה להפסיד את כתובתה, לפחות את חלק ה״תוספת״ שמעבר לסכום הבסיסי. בפסיקה נכתב כלל מפורש: ״במקרה שהגירושין הם על פי דרישת האישה, והבעל רוצה בקיום הנישואין, אין הבעל משלם את תוספת הכתובה מאחר שהגט הוא מחמתה״.
עיקרון זה מבוסס על ההנחה ש-“אדעתא למיפק ולמשקל לא אוסיף לה” – כלומר, התוספת שכתובתה נועדה להרתיע את הבעל מלהקל ראש בגירושין, ולא ניתנה לאישה שיוזמת לעזוב את הנישואין. בפועל, במקרים שבהם אישה תבעה גירושין בלי סיבה כנה ומוצדקת (למשל, תחושת מיאוס סובייקטיבית בלבד או רצון חד-צדדי לסיים את הקשר ללא אשמת הבעל), בתי הדין נטו לשלול מהאישה את תוספת כתובתה, ולעיתים אף את מלוא הכתובה, בהתאם לחומרת הנסיבות.
דוגמה בולטת: אישה שבמהלך הנישואין שינתה באופן קיצוני את אורחות חייה ופגעה במסגרת הנישואין – בית הדין האזורי תל־אביב קבע שאותה אישה הפסידה את כתובתה (בסך 18 מיליון ש”ח!), משום שנקבע שהיוזמה לגירושין והאשמה העיקרית בפירוק המשפחה היו שלה. באותו מקרה האישה התרחקה מאורח החיים הדתי המוסכם ביניהם והצטרפה לכת מיסטית, בעוד הבעל ניסה להחזירה בו בזמן שביצע גם הוא טעויות בהתנהגותו כלפיה. בפסק הדין הודגש שעל אף שהתנהגות הבעל (ששרף את חפצי אשתו, למשל) הייתה חמורה, היא הייתה ״הביצה ולא התרנגולת״ – תגובה לדרכה של האישה ולא הסיבה הראשונית למשבר . לכן נקבע שאשמת הגירושין רובצת לפתחה של האישה, ובהתאם לכך היא אינה זכאית לכתובה כלל.
מאידך, אם האישה היא התובעת את הגט אך יש לכך עילות כנות שמקורן בהתנהגות הבעל, ההלכה והפסיקה מעניקות לה את הכתובה למרות שהיא היוזמת פורמלית. במקרה כזה למעשה “הגירושין יצאו ממנו” – כלומר, מעשי הבעל הם שגרמו לכך שהאישה תדרוש לפרק את הנישואין. במצב זה האישה אינה מפסידה את כתובתה, ואף זכאית לתוספת הכתובה, משום שהפירוד נכפה עליה בהתנהגות בעלה. כך נפסק במקרים רבים: “אישה שתבעה גירושין וסיבת הגירושין היא בהתנהגות הבעל – זכאית לכתובתה (עיקר ותוספת)”.
דוגמה לכך היא פסק דין של בית הדין הרבני הגדול (ערכאת הערעור) בירושלים: אישה תבעה גט בעקבות אלימות ופגיעה קשה מצד בעלה. תחילה בית הדין האזורי פסק לה כתובה מזערית, אולם בערעור נקבע שהאלימות שהוכחה משנה את התמונה – הבעל מוגדר כמי שאשם באמת בפירוק הנישואין, למרות שהאישה זו שפתחה בהליך. בלשון הדיינים: “עיקר הדיון הוא לקבוע ממי יצאו הגירושין, ובעל אלים באופן שהוכח – ממנו יצאו הגירושין והוא חייב בתשלום הכתובה” . כלומר, במקרה זה חויב הבעל לשלם לאישה את כתובתה, אף על פי שהיא היוזמת את התביעה לגירושין, משום שהאלימות וההתעללות מצדו הן שדחפו אותה לדרוש גט.
משקל הנסיבות לעומת זהות היוזם
מכל האמור לעיל עולה שבתי הדין הרבניים בישראל לא מסתפקים בבחינת השאלה הטכנית ״מי פתח את תיק הגירושין?״, אלא מבררים מדוע הבקשה לגירושין הוגשה ומי הגורם העיקרי למשבר. זהות היוזם מהווה אינדיקציה ראשונית בלבד. בפסיקה מודגשת העקרון שהגורם המכריע הוא הנסיבות וההתנהגות של הצדדים: מי בהתנהגותו גרם לכך שהצד השני לא יוכל עוד להמשיך בנישואין.
כך, פתיחת ההליך מצד האישה כשלעצמו אינו פוגע אוטומטית בזכאותה לכתובה – הכל תלוי האם מדובר בדרישה ללא הצדקה או שישנן נסיבות כבדות משקל שמצדיקות את תביעתה. אם האישה מוכיחה שהייתה לה עילה הלכתית מוכרת (כגון אלימות, הפרת חובה זוגית מהותית, בעיה חמורה בקיום המצוות הזוגיות וכד׳), תביעתה לגט לא תשלול את כתובתה ואף לא את תוספת הכתובה.
מנגד, אם היא דורשת גט בלי הצדקה מספקת, במיוחד כשהבעל עצמו לא אשם במצב ורוצה בשלום בית, הרי שתיחשב כמי שגורמת לגירושין ובית הדין עשוי לשלול ממנה את התוספת או את מלוא סכום הכתובה.
באופן דומה, פתיחת הליך בידי הבעל אינה פוטרת אותו מתשלום כתובה – אלא אם הוכיח שהאישה באשמתה המלאה הרסה את הקשר (בגידות, מרידה ללא סיבה וכד’). בסופו של דבר, שאלת הזכאות לכתובה מוכרעת על פי עילת הגירושין והאשמה יותר מאשר על פי פעולה טכנית של פתיחת התיק. כפי שסיכם זאת בית דין רבני: התביעה לגירושין היא ״סימן ולא סיבה״ – יש לברר מי יצר את המצב שהוביל לגירושין, ולא רק מי הגיש ראשון את התביעה .
סיכום: זהות יוזם הגירושין (בעל או אישה) יכולה להשפיע על חובת תשלום הכתובה, אך אינה הגורם הבלעדי. כאשר הבעל יוזם ללא צידוק – ברוב המקרים יחויב במלוא הכתובה. כאשר האישה יוזמת – אם הדבר נובע מעוול או אשמה של הבעל, זכאותה לכתובה נשמרת; אולם אם הדרישה לגט מקורה בה בלבד וללא הצדקה, ייתכן שתפסיד את כתובתה (ובפרט את התוספת). בתי הדין תמיד בוחנים את נסיבות המקרה והסיבות לגירושין, תוך הישענות על ההלכה הפסוקה ומגוון פסקי דין קודמים, כדי להגיע להכרעה צודקת בהתאם לעקרון “ממי יצאו הגירושין”.
אם אתם נמצאים בעיצומו של משבר זוגי או שוקלים להתחיל בהליך גירושין, חשוב לקבל ייעוץ משפטי כדי להבטיח שאתם מתנהלים בצורה נכונה. אם אתם זקוקים לייעוץ משפטי בנושא, השאירו פרטים ונחזור אליכם עם ייעוץ משפטי מותאם אישית, שיסייע לכם לקבל את ההחלטות הנכונות להבטחת עתידכם ועתיד ילדיכם.